הרעיון הזה של לזרום עם החיים נראה לי לא מוסרי בהתחלה.
תמיד אמרו לי שצריך ללכת עם השכל, ולהיזהר מהרגש המתעתע. שאסור לתת לצורך הזה 'להתחבר' להפריע במה ש'צריך' לעשות. שצריך להיות שקול ומחושב, ללמוד מטעויות העבר ולהיות מתוכן לעתיד.
השאלה היא מהי הזרימה ומהם החיים. מהי האמת ומהו המבנה המלאכותי החוסם אותה.
פעם עשיתי אבחנה בין זרימה פנימית לזרימה חיצונית. זרימה חיצונית היא כאשר אנו נשטפים ע"י זרם אקראי, חסרי שידרה וכח עמידה עצמאי, כמו דג מת. זרימה פנימית היא תוצאה של קשב עמוק אל החיים שבתוכנו, אל המעיין הנובע מעומק הלב, שבוקע לו דרך ישרה וסוחף אותנו איתו.
היחס לזרימה תלוי גם בשאלה כמה ענווה יש לנו. ביכולת להבין שהחיים הם דבר גדול מאיתנו, גם מהשכל השופט שלנו. כשאנו לא רואים את התמונה הכללית, את החיים הגדולים שאנו פרט קטן בתוכם - אז מוטב לנו להכניע את הדחפים הבלתי-רציונאליים, שהם באמת תוצאות של יצרים אקראיים. אבל כשאנו מרחיבים את ההשקפה אנו מבינים שגם השכל הוא כלי שיפוטי שניתן לנו, וחובה עלינו להשתמש בו בגבולות מסויימים, אבל זה לא חזות הכל. יש עומק לב שגבוה מהמח וזו מדרגה גבוהה של אמונה והקשבה עדינה לעצמנו, לאלוקות, לחיים.
'יש תמיד על מי לסמוך
יש תמיד על מה לשמוח
זרום עם החיים
רק אל תלך בכח
כשמגיע גל גבוה
אל "תשחק אותה" גיבור
קח נשימה תוריד ת'ראש
תראה שגל זה יעבור
ההמתנה היא מתנה
את השעה אסור לדחוק
כשהפרי מספיק בשל
אז טעמו יותר מתוק
הצדיקים יושבים
ועטרותיהם בראשיהם
ונהנים, ונהנים, מזיו השכינה
העבר אין
העתיד עדין
ההווה כהרף עין
אז דאגה מנין?
אז העיקר הוא השמחה
כדאי לשיר לרקוד לחגוג
בן מלך מלכי המלכים
ודאי אינו צריך לדאוג
מה ששייך לך יבוא
הכל יגיע עד אליך
רק תתענג על הבורא
תרגיש גן עדן בחייך
(יצחק שדהו - הצדיקים https://www.youtube.com/watch?v=vn3NPRrGXUQ)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה