אל תחפשו על זה בגוגל.
גם אם תמצאו משהו - זה כנראה לא קשור למה שאני רוצה להגיד.
בחרתי בכותרת הזו בעיקר בגלל שזה מצטלצל יפה
אבל גם כדי להדגיש את כוחו של סדר העדיפות - לשנות מציאות.
נפתח בכמה מאמרי חז"ל:
כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו (ברכות יג:)
עשר בשביל שתתעשר (תענית ט.)אוקירו לנשייכו בגין דתתערו (בבא מציעא נט.)
יוסף מוקר שבי... אשכח ביה מרגניתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא (שבת קיט א)
ויש עוד...
אם תאריך באמירת 'אחד' בקריאת שמע, וואלה יהיו לך חיים ארוכים. אם תקפיד לעשר את תבואתך תזכה לעושר, אם תכבד את אשתך תזכה גם כן לעושר, וגם יוסף מוקיר שבת (הסיפור המפורסם) שחיזר אחר הדג היקר ביותר לכבוד שבת - זכה בעושר עילאי וכנראה לא במקרה.
המקורות הנ"ל מצביעים על תופעה, לכאורה מיסטית ונטולת הסבר הגיוני במקרה הטוב, או הבטחה ריקנית בעלמא - במקרה הרע. האם באמת יש פה הגיון שיכול להתיישב עם השכל של אדם בן המאה ה-21?
המשותף לכל התיאורים הללו הוא שיש פה הקרבה של דבר אחד עבור ערך מסויים, ורווח של דבר כעין זה מכיוון אחר. למשל - המאריך ב'אחד' מוכן להקריב מזמנו (וכידוע בתפילה כל דקה חשובה ולחוצה) כדי לתת עוד קצת שימת לב, עוד קצת דגש, לרעיון הזה של ה' אלוקינו ה' אחד. ה'בזבוז זמן' הזה ישתלם לו כיון שהוא ירויח את הזמן בחזרה ואף יותר באמצעות חיים ארוכים יותר. זמן מול זמן.
או למשל אדם נותן מעשרות מהתבואה שהכניס למחסן (או במובן של מעשר כספים) לכאורה הוא ממעט את הונו, הוא פוצע בשלימות הכלכלית שלו - וזה דווקא מביא לו עושר, גדלות כלכלית.
גם עניין הכבוד לאישה אפשר להבין אותו באופן כספי, כלומר לקנות לה דברים (על אף שאפשר גם להבין באופן של רגישות גבוהה אליה ויחס מכבד), וזה עתיד לחזור אליך באבוה-בוה.
מה קורה פה בעצם?
ובכן,
סוד גדול בחיים הוא שהדברים שקורים לנו מושפעים מהעולם הפנימי שלנו. אנו רואים סביבנו אנשים מצליחים ואנשים נעבכים... אלה שהמזל מאיר להם פנים, ואלה שנלחמים בחירוף נפש על ההישרדות שלהם. ישנם זרמי חיים, ישנם גלי שפע, ישנם שדות של ברכה... השאלה 'איפה אתה נמצא' ביחס לכל זה קשורה לעולם הפנימי שלך, באמונות שלך השקועות במעטה התת מודע.
לא פשוט ליצור שינוי באמונות הפנימיות, קשה לגשת לשם דרך המחשבה. אמנם ישנה דרך שכן מחוללת השפעה ישירה על המקום הזה והיא: שינוי סדרי העדיפויות. וזה ע"י שימוש מושכל בשני משאבים מוגבלים שיש לאדם בחייו: הזמן, והכסף. כל דבר שאנו עושים עם הכסף שלנו, אפילו הקטן ביותר, מעיד בהכרח על סדרי העדיפויות שלנו. למה שמנו את הכסף דווקא במטרה X ולא בשום דבר אחר? הרי הכסף הוא תמיד מוגבל, בין אם הוא קיים בצמצום ובין ברווח. אותו עניין לגבי ניצול הזמן שלנו. החלטנו לקום בבוקר, לצחצח שיניים, להסתרק.. כמה זמן הקדשנו לזה, מה זה אומר על עולם הערכים שלנו. או שהחלטנו להאריך בתפילה או שהחלטנו להאריך בבית הכסא (גם על זה נאמר "מאריכין לו ימיו...") או שנותרנו בדרך הביתה מפטפטים באריכות עם חבר מזדמן... אין דבר כזה להיות בו זמנית בשני מקומות, בתת מודע אנו יודעים את זה טוב מאוד ולפעמים אנו מנסים לכסות על העובדה שאנו עושים בחירות ספציפיות - מה להעדיף על פני מה.
חז"ל מגלים לנו דבר מופלא - אם נאלץ את עצמנו לשים את הזמן שלנו או את הכסף שלנו, אפילו באופן מלאכותי, במטרות יותר נעלות - הן יהפכו להיות מרכז החיים שלנו, ואנו נייצב את עמדתנו ביחס אליהן. כאשר אנו עומדים ביחס למטרות החדשות, הזרימה בחיים תשתנה, ואנו עשויים להתיישב על גלי השפע.
אפשר להבין את זה כך: הקב"ה מסתכל עלינו, זורק לנו איזה סכום התחלתי ומחכה לראות איך נתעסק איתו, איך נחלק את העוגה, כמה אחוזים מהתקציב נקדיש לכל מטרה. אם עשינו בחירות טובות, הוא משחרר לנו עוד כסף כי הוא מרגיש בטוח שנמשיך להקדיש אותו למטרות הנכונות ואף נוכל להגביר את העשיה בהן בזכות תוספת השפע. אולם אם אנחנו הולכים לכיוונים מקולקלים, מוטב לשמור על הנזק באש קטנה ולא להשפיע עלינו כל טוב.
בקיצור - החידוש הוא: שינוי סדרי עדיפויות, במימד הזמן והכסף (שהם מוגבלים בהגדרה), מביא לשינוי באדם עצמו, מרפא אותו, מעלה אותו על דרך המלך ומשפיע גם על העולם אליו הוא משתייך.
בחנוני נא בזאת
אהבתי
השבמחק