אני כשלון!

אם אתם קוראים את הפוסט הזה - יש מצב שבאיזשהו שלב בחיים עברה בכם מחשבה תבוסתנית מעין זו שבכותרת, או משהו דומה לכך...
אם לא - אתם מוזמנים להמשיך הלאה. הדברים האלה לא מיועדים לכם.

בתקופה האחרונה גוברת בי התחושה הקשה שאין לי שליטה על החיים שלי.
שכל דבר שאני רוצה לעשות, לא קורה. או שאולי קורה אבל באופן רעוע וחלקי, או הרבה מחוץ ללוח הזמנים שהייתי רוצה להקציב לו.
זו תחושה קשה ביני לבין עצמי, אבל זה נהיה קשה עוד יותר כשמדובר בהתחייבויות לאנשים סביבי שלא מתמלאות ומעוררות אכזבה או כעס או חוסר אמון מצידם כלפיי. וזה בהחלט מבעס למדי.

עצות פסיכולוגיות בגרוש (או קצת יותר) מתחומים שונים אומרות דבר דומה: באיזשהו מובן - אתה רוצה לסבול. לא יכול שאתה סובל ככה סתם, כי אם באמת אתה רוצה לעשות משהו - אז פשוט קום ועשה אותו, ואם אינך עושה אותו עך עדיין רוצה אותו ולכן אתה סובל - משמע אתה חוסם את עצמך, מאיזו סיבה שתהיה.
אני מקבל את האמירה הזו, מבלי להיכנס לחקר מעמיק מהי הסיבה שלי לגרום לעצמי סבל. העניין העקרוני הוא עצם הידיעה שהסבל הוא לא כורח המציאות אלא בחירה פנימית, וניתן לשנותה.
בשלב הזה המצב הופך למבעס יותר. עד עכשיו חשבתי שאני דפוק, עכשיו אני גם יודע שאני בוחר בזה! יופי...
אלא שהידיעה הזו מאפשרת לי לשנות את המיקוד של העבודה לתיקון המצב. במקום לנסות לעמוד במטלות ספציפיות ולהוכיח לעצמי לכאורה שאני מסוגל להן (בפועל אני מוכיח שאני לא מסוגל להן ומשם אני מסיק שאני לא מסוגל באופן כללי לכלום) יש למקד את העבודה בבירור עצמו - האם אני אדם שמסוגל לדברים, באופן כללי, בין קטנים ובין גדולים. מה העמדה שאני רוצה לאמץ לעצמי בחיים, אחד שמסוגל או אחד שלא. הדבר הבא הוא להציב מטרות קטנטנות, שברור שקל לעמוד בהן, כמו להכין כוס תה, לנגן 10 דק' על תוף מרים, או להעלות פוסט לבלוג -- ולעמוד בהן. עכשיו אנחנו מבררים את עצם הנקודה של המסוגלות, בלי קשר לכובד המטלה. אם העמידה במטלות נותנת לנו סיפוק אפשר לחזק את התחושה הזו באמצעות דף מעקב מקושט וצ'ופרים שונים לעצמנו. אפשר לתרגל ולהתרגל לתחושה החיובית הזו ולאמץ אותה, ומשם להחזיר את הבטחון לעצמנו ואת הרדיפה אחר הצלחה, באופן שיוכל לגדול גם לדברים יותר מורכבים.

מה עשינו כאן? בודדנו את הבעיה האמיתית. הבנו שהבעיה היא לא שאיננו עומדים במשימות, אלא שיש לנו עניין לתפוס את עמדת ה'לוזר'. החלטנו לבחון האם אנחנו באמת רוצים להיות לוזרים, ע"י זה שסילקנו את המרכיב הכבד של המטלות ונותרה רק שאלת הבחירה עצמה - איפה אנו רוצים להיות בחיים. מתקפה ממוקדת כזו על הדימוי העצמי השלילי עשויה להניב תוצאות קלות יותר, ומשם אפשר לחזור למצב הנורמלי של התמודדות בזירה הגדולה.

פעם הבאה שאני רואה אתכם אני רוצה לראות חיוך על הפנים, ובלי הסימן הזה על המצח בבקשה.

יום נעים!